גזר דין בתיק ת"פ 5543-06-10

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. זאת, בעקבות הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום המקורי והמאשימה הגבילה עצמה בעתירתה לעונש ל-24 חודשי מאסר בפועל (בעוד ב"כ הנאשם חופשי בטיעוניו לעונש).

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן (שבהן הודה הנאשם), בין הנאשם לבין שלומי אביטן (להלן: "שלומי" או "המתלונן") קיים סכסוך, אשר נסוב סביב קשר רומנטי שניהל שלומי עם אחותו הקטינה של הנאשם. שלומי מתגורר יחד עם אמו, עליזה אביטן, בבית קרקע בשדרות. חדרו של שלומי מצוי בקומה השנייה של הבית והגישה אליו היא באמצעות מדרגות חיצוניות המובילות מהקומה הראשונה. הנאשם עצמו מתגורר בבניין דירות הנמצא מול ביתו של שלומי. על רקע הסכסוך האמור, בתאריך 19.2.10, בחצות או בסמוך לכך, הצטייד הנאשם בחומר דליק, ניגש לביתו של שלומי, עלה לקומה השנייה ושפך את החומר הדליק על דלת הכניסה המובילה לחדרו של שלומי ועל החלון והדליק אותם באמצעות מצית, בכוונה להצית את המבנה, וזאת שעה ששלומי ואמו ישנו בתוך הבית. האש אחזה בדלת ובחלון המבנה והתפשטה. כתוצאה מכך נשרפו החלון, כורסא ושולחן מפלסטיק שניצבו בסמוך לחלון מחוץ לחדר מגוריו של שלומי ונגרם נזק לרכוש נוסף.

3. לבית המשפט הוגש מטעם המאשימה הרישום הפלילי של הנאשם, שלפיו לחובת הנאשם שלוש הרשעות בבית משפט השלום באשקלון, שתיים מהן בגין הפרת הוראה חוקית ואחת בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

4. מטעם ההגנה הוגשו לבית המשפט העתקים צילומיים של אות מלחמת לבנון השנייה, תעודת הערכה לחייל המשתחרר משירות סדיר, תעודת לוחם, תעודת משרת מילואים פעיל ואישור על ביצוע שירות מילואים פעיל מיום 4.1.09 עד ליום 22.1.09. כמו כן, הוגש מטעם ההגנה מכתבו של מר אדם עזרן, מהמרכז לספורט אתגרי במתנ"ס שדרות, אשר גם מסר עדות בעל פה בבית המשפט. במכתבו ובעדותו עמד מר עזרן על תרומתו של הנאשם למרכז לספורט אתגרי בשדרות, שאליו הצטרף הנאשם לפני כשבע שנים בעודו נער ובמרוצת השנים תיפקד כחניך בולט וכמדריך משפיע ובעל תפקיד חשוב בבניית המרקם החברתי במרכז. לדעת מר עזרן, יש סיכוי גדול שבליווי מתאים ובהקפדה על ריחוק מגורמים שליליים ניתן יהיה לסלול את דרכו של הנאשם להשתלבות חיובית בחברה.

5. ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירה שבה הורשע הנאשם והוסיף כי מדובר באירוע שהיה מתוכנן, שהתרחש בשעת לילה מאוחרת, שהיא שעה שבה בדרך כלל אנשים לנים בביתם. ב"כ המאשימה ביקש להדגיש, בין היתר, כי במזל לא נגרם נזק חמור יותר מזה שנגרם בפועל. כמו כן, הדגיש ב"כ המאשימה כי לנאשם עבר פלילי - שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לדעת ב"כ המאשימה, הנאשם עושה דין לעצמו ויש להעניש את המציתים "ענישה ממשית וכואבת של מאסר ממושך בפועל". ב"כ המאשימה עתר, אפוא, להשית על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה משמעותי, קנס ופיצוי.

6. מנגד, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, מיום 30.5.10 עד היום. ב"כ הנאשם ביקש להדגיש, בין היתר, כי המעשה של הנאשם לא היה מתוכנן, כי הנאשם לא ידע שבתוך הבית נמצאים אנשים וכי התנהגות הנאשם נבעה מדאגה כנה בעקבות הקשר שניהל המתלונן עם אחותו הקטינה של הנאשם, באשר "אותו שלומי [ש]ידוע כאדם בעל עבר פלילי, מכור לסמים...". ב"כ הנאשם הוסיף, כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד; הוא שירת שירות סדיר מלא כלוחם ביחידה של הנדסה קרבית, לחם במלחמת לבנון השנייה ושירת במילואים במבצע "עופרת יצוקה"; הנאשם תורם, בהתנדבות, למרכז לספורט אתגרי במתנ"ס שדרות; הנזק שנגרם הינו נזק מינימאלי לרכוש; הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי והוא נטל אחריות למעשיו.

7. ב"כ שני הצדדים הציגו בפני בית המשפט פסיקה מגוונת באשר לרמת הענישה הראויה, כאשר על פי הפסיקה שעליה הסתמכה המאשימה הוטלו עונשי מאסר בפועל הנעים בין 24 חודשים לבין 7 שנים (לרבות: ע"פ 2069/10 אסעד נ' מ"י (ניתן ביום 20.5.10); ע"פ 3995/01 צליח נ' מ"י (ניתן ביום 20.12.01)), בעוד שעל פי הפסיקה שאליה הפנה ב"כ הנאשם הוטלו עונש מאסר מותנה או מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, או לכל היותר 18 חודשי מאסר בפועל בגין מספר עבירות ובכללן הצתה (ע"פ 5071/01 מ"י נ' עמאש (ניתן ביום 2.5.02); ע"פ 2122/03 כהן נ' מ"י (ניתן ביום 21.7.03); ע"פ 4390/03 ספנוב נ' מ"י (ניתן ביום 18.8.03); ע"פ 4280/06 סער נ' מ"י (ניתן ביום 25.10.06); ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מ"י (ניתן ביום 25.4.07); ע"פ 3074/07 מ"י נ' אבו תקפה (ניתן ביום 27.3.08)).

8. הנאשם מסר כי הוא מצטער על המעשה שעשה, הוסיף כי לאחר המעשה הוא השלים עם שלומי וביקש להדגיש כי עשה מעשה טיפשי שאינו אופייני להתנהגותו, ועל כן ביקש מבית המשפט להתחשב בו.

9. הנאשם הורשע בעבירה חמורה של הצתה.

השולח אש יודע את תחילתו של מעשהו אך אינו יודע את סופו, שכן האש יוצאת משליטת המצית ועלולה לגרום לאבידות בגוף ובנפש ולא רק לנזק לרכוש.

על כן, ככלל, ומלבד במקרים חריגים, מצדיקה עבירת ההצתה הטלת מאסר בפועל לתקופה ממשית, בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו (ראו למשל: ע"פ 3210/06 עמארה נ' מ"י (ניתן ביום 18.3.07); ע"פ 2069/10 הנ"ל בעניין אסעד).

במקרה דנא, אמנם בנס נגרם רק נזק מועט לרכוש, אולם התוצאה הייתה עלולה להיות חמורה הרבה יותר, בשים לב לכך שבפועל המתלונן ואמו היו בתוך הבית בשעת ההצתה, שהייתה שעת לילה מאוחרת.

מלבד לחומרת העבירה ולנסיבותיה נתתי דעתי גם לעברו הפלילי של הנאשם וכן לשיקולי הגמול וההרתעה.

מנגד, שקלתי לקולא את הודאת הנאשם, את נטילת האחריות מצדו למעשהו ואת החרטה שהביע וכן את תרומתו בשירות סדיר ומילואים ואת תרומתו למתנ"ס שדרות. כמו כן, נתתי דעתי לגילו הצעיר של הנאשם ולכך שזהו מאסרו הראשון. כן התחשבתי בעדותו של מר עזרן ובסיכויי שיקומו של הנאשם. על כן, החלטתי שלא למצות את הדין עמו.

10. סוף דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרה ואת האיזון הראוי ביניהם, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 30.5.10.

ב. 15 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה של הצתה או כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

ג. קנס בסך 2,000 ש"ח שישולם תוך 90 יום מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

כמו כן, אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח, תוך 90 יום מהיום.